גרייה מגנטית מוחית (TMS – Transcranial Magnetic Stimulation) ידועה מזה שנים כטיפול המקל על מטופלים הסובלים מהפרעות נפש. טיפול לא-פולשני זה אושר על-ידי ה-FDA בארה”ב כטיפול בטוח ויעיל למספר הפרעות נפשיות, והציבור הרחב נחשף יותר ויותר לשיפור אותו מספק טיפול זה לבריאות ולאיכות חיי המטופלים. מהו טיפול ה-TMS? כיצד הוא עובד? ומה ההבדל בין TMS רגיל לגרייה מגנטית מוחית עמוקה (Deep TMS)? המשיכו לקרוא כדי לגלות את התשובות.
הטיפול באמצעות גרייה מגנטית מוחית (TMS) הוצג לראשונה לציבור ב-1985. טיפול לא-פולשני זה מפעיל שדות מגנטיים על המוח לשפעול תאי העצב באזורים מסוימים של המוח באמצעות סדרה של דחפים אלקטרומגנטיים חוזרים. הפעלת הדחפים האלקטרומגנטיים על-ידי מכשיר ה-TMS מווסתת את הפעילות העצבית באזורי המטרה במוח, וכתוצאה מכך חל שיפור בתסמינים של הפרעות נפשיות מסוימות.
TMS יכול להקל מאוד על תסמיני ההפרעות הנפשיות באמצעות ויסות הפעילות של אזורי המוח האחראים להפרעה. מחקרים אמפיריים כבר הצליחו לקשר בין אזורים מסוימים במוח להפרעות נפשיות שונות. לדוגמה, הפרעת דיכאון מז’ורי נקשרה לפעילות עצבית חריגה בקורטקס הקדם-מצחי הדו-צדדי (Bilateral Prefrontal Cortex), ואילו הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) נקשרה לפעילות חריגה בקורטקס החגורה הקדמי (Anterior Cingulate Cortex). ויסות הפעילות העצבית של אזורים אלה במוח הוכח באופן חוזר ונשנה כמספק הקלה משמעותית בתסמיני ההפרעות, ומוביל לשיפור איכות חיי המטופלים.
המטפלים בתחום בריאות הנפש ישקלו לרוב את יתרונות הטיפולים השונים מול חסרונותיהם, כאשר הם מחליטים על הטיפול המתאים ביותר למטופל הספציפי. יחד עם המטופל, המטפל יקח בחשבון את יעילות הטיפול, תופעות הלוואי האפשריות, בטיחות הטיפול, התאמתו לסגנון החיים של המטופל והאפשרות לשלב את הטיפול עם טיפולים אחרים.
טיפול ה-TMS המסורתי זמין לציבור משנת 1985, ואילו טיפול ה-Deep TMS הופיע ב-2013, ולכן טיפולים אלה נחשבים לחדישים באופן יחסי. טיפולים אלה מעניקים למטפלים בתחום בריאות הנפש פתרונות למגבלות ולאתגרים של שיטות הטיפול המוקדמות יותר.
ECT משפיע על פעילות המוח באמצעות הפעלה של התקפים חשמליים קצרים המסייעים בויסות הפעילות העצבית. למרות שהטיפול באמצעות נזע חשמלי הוכח כיעיל ביותר בטיפול בהפרעות נפשיות כגון דיכאון, טיפול זה נחשב לפולשני ויכול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות, כגון אובדן זיכרון לטווח הקצר. בנוסף, ECT מחייב שימוש בהרדמה ולאחר הטיפול נדרשת תקופת החלמה. מסיבות אלה, הטיפול בנזע חשמלי אינו ניתן בדרך-כלל כטיפול הבחירה הראשון, ומטופלים רבים, המודאגים מתופעות הלוואי שלו ומפולשנותו, מבקשים להימנע ממנו.
תרופות הן אמצעים טיפוליים נפוצים למגוון הפרעות נפשיות. תרופות מסוגים שונים, כגון תרופות נגד דיכאון, פועלות באמצעות שימור הפעילות של מוליכים עצביים מסוימים לזמן ארוך יותר, והדבר הוכח כמשפר את מצב הרוח ומקל על תסמיני הדיכאון.
עם זאת, תרופות נפוצות שונות גורמות בדרך-כלל למגוון תופעות לוואי לא-רצויות. אחת הדוגמאות לכך היא התרופות ממשפחת ה-SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין), הניתנות כטיפול ראשוני בדיכאון ובהפרעה טורדנית-כפייתית. למרות יעילותן, לעיתים תרופות ה-SSRI גורמות לעלייה במשקל ומשפיעות לרעה על התפקוד המיני, ותופעות לוואי אלה גורמות למטופלים להפסיק את הטיפול בהן.
טיפול ראשוני נוסף להפרעות שונות ביניהן חרדה, דיכאון ו-OCD, הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). CBT הוא סוג של טיפול פסיכולוגי המיועד לסייע למטופל להבין את מצבו, לראות את האופן בו ההפרעה פועלת באמצעות תסמינים שונים וללמוד כיצד להתמודד עמם בדרכים טובות יותר.
CBT יכול להיות טיפול יעיל מאוד לחלק מן המטופלים, אך לא לכולם. מכיוון ש-CBT תלוי חלקית גם במוטיבציה של המטופל, ההתמודדות הפנימית והפחד משינוי הגישה יכולים לגרום לתסכול.
טיפול פסיכודינמי הוא סוג נוסף של טיפול פסיכולוגי הצולל עמוק אל עברו של המטופל ומערכות היחסים שלו, על-מנת לבחון כיצד היבטים שונים של חייו בעבר משפיעים עליו כיום. בין השאר, טיפול זה עוזר למטופל להבין אילו חוויות גרמו להתפתחות ההפרעה הנפשית שלו.
הוכח כי טיפול פסיכודינמי מקל על הפרעות שונות, ביניהן דיכאון, ויכול לעזור למטופלים מאוד. עם זאת, הוא דורש מן המטופלים לרצות להבין כיצד הם הושפעו על-ידי הסביבה והדינמיקה הפנימית שלהם, תוך היכרות עם התקוות, הפחדים וקווי האישיות שלהם המפעילים אלה את אלה. תהליך הלמידה העצמית מהווה חלק אינטגרלי בטיפול הפסיכודינמי – בנוסף להיותו תהליך ארוך, הוא עשוי להיות מכאיב מאוד. לעתים, טיפול מסוג זה עשוי להותיר את המטופלים חסרי-הבנה בדבר הקשר בין מפגשי הטיפול לתסמינים אותם הם חווים. מסיבות אלה, ישנם מטופלים שיעדיפו טיפול הממוקד יותר בתסמינים, באמצעות טיפולים רפואיים או תרופות.
הטיפול באמצעות גרייה מגנטית מוחית (TMS) הוא טיפול חדיש יחסית, שפותח כדי לנצל את יתרונות הטיפולים המוקדמים יותר תוך הפחתת החסרונות שלהם. בהיותו טיפול לא-פולשני, TMS אינו גורם לתופעות לוואי קשות או ארוכות-טווח. בנוסף, הוא אינו מצריך הרדמה או זמן החלמה ממושך, ויכול להפוך לחלק משגרת היום-יום של המטופל. ניתן לשלב בין ה-TMS לצורות טיפול אחרות, ולשפר בכך את יעילות הטיפול התרופתי או הפסיכולוגי.
בנוסף להיותו טיפול בטוח, TMS מספק תוצאות טובות בטיפול במספר הפרעות נפשיות ונוירולוגיות. כתוצאה, מטופלים שנחשבים עמידים לטיפולים אחרים מוצאים הקלה לתסמינים שלהם באמצעות טיפול ה-TMS.
מחקרים הדגישו לא רק את יתרונות טיפול ה-TMS, אלא גם את היתרון היחסי של ה-Deep TMS עבור המטופלים. נפרט כאן על ההבדלים בין TMS מסורתי ו-Deep TMS:
מכשיר ה-TMS המסורתי, אשר בדרך כלל מגיע בצורת הספרה 8 הינו כבד ומסובך למיקום מדויק על ראשו של המטופל. לאורך זמן פעילותו, ראש המטופל צריך להיות מקובע במקום, ללא אפשרות לזוז, על מנת לא לפגוע ביעילות הטיפול. לעומתו Deep TMS מופעל באמצעות קסדה מרופדת ונוחה, עם קירור פנימי של הסליל לנוחיות ובטיחות גבוהה יותר, בנוסף יעילות הטיפול אינה נפגעת מתזוזת הראש. טכנולוגיית ה-Deep TMS, המוגנת בפטנטים, מאפשרת לווסת בו-זמנית אזורים נרחבים יותר במוח באופן ישיר, תוך כיוון מדויק למבנים האנטומיים הרלוונטיים. שיטת פעולה זו מאפשרת הפחתה משמעותית יותר של חומרת התסמינים בקרב מטופלי ה-Deep TMS לעומת המטופלים באמצעות TMS מסורתי.
בנוסף הטיפול באמצעות ה-Deep TMS מתבצע לאורך כ-18-20 דקות בלבד, בניגוד לטיפול המסורתי שאורכו גבוה פי שתיים.
הודות לבטיחות וליעילות שלו, Deep TMS אושר על-ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) לטיפול במספר מצבים – הפרעת דיכאון מז’ורי, תסמיני חרדה אצל חולי דיכאון, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) וגמילה מעישון. התוויות מגוונות נוספות אושרו לשימוש בישראל ובאירופה, והחברה פועלת כדי לאשרן ע”י FDA בהקדם האפשרי.
על הגל: הגרייה המוחית Deep TMS – סטנדרט טיפולי חדש
תכשירים פסיכדליים והפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)
חומרים פסיכדליים ודיכאון
