דיכאון, וליתר דיוק, דיכאון עמיד לטיפול, יכול להיות הפרעה שקשה מאוד לחיות איתה. העמידות שהפרעה זו עשויה להפגין מונעת ממעל 40% ממטופלים עם הפרעת דיכאון מג’ורי להגיע להקלה במצבם באמצעות טיפולים קונבנציונליים, כגון תרופות נוגדות דיכאון, שכן הם ממשיכים להתמודד עם הסימפטומים החמורים של המצב. כתוצאה מכך, מחקרים הנוגעים לנושא זה החלו להתמקד בחומרים פסיכדליים ובדיכאון, וסללו את הדרך למה שחוקרים רבים מתייחסים אליו כמשנה משחק בתחום בריאות הנפש.
סם הגורם להזיות, או חוויות של “תודעה מורחבת” (חוויות החורגות מכללי המציאות הקונקרטיים והמקובלים) יכול להיחשב כפסיכדלי. מסקלין, איוואסקה, LSD ואקסטזי הם כמה מהסמים הפסיכדליים הפופולריים והמוכרים ביותר. בדרך כלל משתמשים בחומרים פסיכדליים כדי להשיג חוויה “חוץ גופית”. תרבויות כמו שבטי ילידים אמריקאים מסוימים משלבים חומרים פסיכדליים (בפרט איוואסקה המיוצרת במקום) בטקסים מסורתיים, שמאניסטיים, ומאמינים שחומרים אלו יכולים להציע חיבור לטבע ולמישורים רוחניים נוספים.
נערך מחקר בתחום בריאות הנפש שהתמקד בשלושה סוגים של תרופות פסיכדליות: קטמין, MDMA ופסילוסיבין. בדרך כלל משלבים את כל שלוש התרופות עם טיפול פסיכותרפי. זה מאפשר למטופל לגשת לטראומות עמוקות ולהתחיל לבחון אותן באמצעות העלאתן לתודעה בעזרת תרופות פסיכדליות במסגרת טיפולית בטוחה. שילוב זה של תרופות (אם כי ניסיוני) עם פסיכותרפיה הוכח כיעיל במיוחד בקרב מטופלים עם דיכאון.
יש להדגיש שכל שלוש האפשרויות הפסיכדליות נמצאות בשלבי מחקר ראשוניים. מסיבה זו, הן אינן נחשבות (כרגע) לאפשרויות טיפול קו ראשון בדיכאון, כגון תרופות מבוססות סרוטונין או פסיכותרפיה. כל טיפול תרופתי פסיכדלי צריך להתבצע בסביבה בטוחה ותחת פיקוח אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שהינם בעלי הכשרה בצורת הטיפול הספציפית הזו.
קטמין שימש במקור כחומר הרדמה, עד שהוכח שמינונים נמוכים יותר של התרופה מקלים במהירות על תסמיני דיכאון: בעוד שלתרופות נוגדות דיכאון מסורתיות יותר, כגון מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), לוקח שבועות עד שהם מתחילים להשפיע ביעילות, קטמין יכול להתחיל להקל על תסמיני דיכאון בתוך שעות.
למרות שקטמין גורם להשפעות פסיכדליות בשל פעולתו כאנטגוניסט לגלוטמט, הוא זכה לתשומת לב בעיקר בגלל בטיחותו המוכחת. הוא הוכח כיעיל במיוחד כאשר נוטלים אותו במקביל לסוג מסורתי של תרופות נוגדות דיכאון.
עם זאת, עדיין לא ברור איך בדיוק קטמין עובד כדי להילחם בדיכאון. אחת התיאוריות המובילות מציעה כי קטמין נקשר לקולטני ה-NMDA של המוח, ומאריך את פעילותו של הגלוטמט שהוזכר לעיל. מוליך עצבי שהוכח כמסייע עם מצבי רוח, מחשבות ודפוסים קוגניטיביים. ספיגה חוזרת של גלוטמט נחשבת לגורם אפשרי התורם להופעת דיכאון. זה הופך את חסימת הספיגה החוזרת של גלוטמט על ידי קטמין לתיאוריה מובילה לגבי הקלה מהירה של תסמיני דיכאון.
קטמין ניתן בדרך כלל באמצעות עירוי או תרסיס לאף. בין תופעות הלוואי האפשריות שלו ניתן למנות לחץ דם גבוה, הקאות, בחילות, הפרעות תפיסה וחוויות של דיסוציאציה (נדיר). תרסיס לאף קטמין לבדו אושר על ידי ה-FDA לטיפול בדיכאון.
בדומה לאופיואידים, קטמין יכול להיות ממכר. לכן אנשים עם היסטוריה של שימוש בסמים או אלכוהול בפרט צריכים לקחת בחשבון את התכונות הממכרות שלו ולדון בנושא עם הרופא המטפל שלהם.
MDMA (Methylenedioxymethamphetamine) הידוע גם בשם “אקסטזי” או “מולי”, זמן רב נחשב ל”סם מסיבות” בשל היותו תכשיר הלוצינוגני (גורם להזיות). עם זאת, לאחרונה, היתרונות שלו לבריאות הנפש במאבק בדיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) זוכים לתשומת לב רבה.
בנוסף להיותו בעל תכונות הלוצינוגניות, MDMA הוא גם סם ממריץ, הפועל בדומה לאמפטמינים. בסך הכול, MDMA משפיע על שלושה סוגים של מוליכים עצביים:
סרוטונין, אשר משפיע על מצב הרוח, ההתנהגות, המחשבות, דפוסי השינה ותפקודי גוף אחרים.
דופמין, אשר משפיע על מצב הרוח, רמות האנרגיה והתנועה.
נוראפינפרין, אשר משפיע על קצב הלב ולחץ הדם.
כל שלושה המוליכים העצביים המוזכרים לעיל הוכחו כבעלי מעורבות מסוימת במצב הרוח או בוויסות רגשי, מה שמסביר את ההשפעה האפשרית של MDMA בהקלה על תסמיני דיכאון.
הוכח כי MDMA מתחיל לפעול תוך 45 דקות והשפעתו נמשכת עד 6 שעות. קצב ההפעלה שלו נחשב למהיר בהרבה מהאפשרויות הנוכחיות של קו ראשון לטיפול בדיכאון, שהם תכשירי SSRI.
תופעות הלוואי המדווחות של MDMA כוללות חשיבה מעורפלת, בחילות, כיווץ לסת, לחץ דם גבוה, בעיות במודעות מרחבית וצמרמורות. מחקרים מסוימים הראו גם כי MDMA משנה את המאזן הכימי במוח ומוריד את ייצור הסרוטונין בו (מכוון ביעילות את מצב הרוח לממוצע חדש ונמוך יותר). מכיוון שתגובה כזו נוגדת את ההקלה בתסמיני דיכאון, היא מדגישה עוד יותר את החשיבות של פיקוח וניטור של מומחה בעת קבלת טיפול עם תרופות פסיכדליות בסביבה מקצועית ומבוקרת.
פסילוסיבין אשר ידוע בתור “פטריות קסם”, הוא חומר המצוי במינים שונים של פטריות. בדומה ל-SSRI, מאמינים כי פסילוסיבין מקל על תסמינים של דיכאון על ידי השפעה על מסלולים סרוטונרגיים במוח. חולים שקיבלו מינון מזערי של פסילוסיבין דיווחו על אופטימיות מוגברת ואיכות חיים גבוהה יותר.
בניגוד לתרופות ה-SSRI שמטרתן העיקרית היא לייצב ולהעלות את מצב הרוח, פסילוסיבין עלול לגרום לתחושות של אופוריה, שינוי בהכרה והזיות, וכן חוויות רוחניות או אינטרוספקטיביות מאוד.
שילוב של טיפול בפסילוסיבין עם פסיכותרפיה נועד לעזור למטופל לזהות את הנושאים והדימויים המובאים לידי ביטוי במהלך הטיפול הפסיכודלי כדרך להבין טוב יותר את הקשיים הפנימיים שלו ואת הבעיות שמתחזקות את הדיכאון שלו. לאחר מכן, המטופל והמטפל יכולים יחד לעבד אותם ולראות כיצד מצבו הנוכחי של המטופל וחייו באופן כללי מעוצבים על ידי אירועי העבר. מחקרים גם ציינו את ההשפעה ה”המכיילת” שלו. מטופלים מתארים כיצד פסילוסיבין עזר להקל במהירות על תסמיני הדיכאון שלהם ולא גרם לקהות ברגשות שלהם, בהשוואה לדיווחים מסוימים על SSRI.
תופעות לוואי אפשריות ומדאיגות של פסילוסיבין כוללות פאניקה, פרנויה, בחילות, ישנוניות והתקפי חרדה או פסיכוזה, הידועים גם כ”טריפ רע”. כדי לאזן אירוע כזה, אנו חוזרים על ההמלצה לעבור טיפול בפסילוסיבין בסביבה רגועה ומרגיעה ובפיקוח של איש מקצוע מורשה. מטופלים עם היסטוריה של מאניה, הפרעה דו קוטבית או פסיכוזה לא צריכים לנסות טיפול זה.
על הגל: הגרייה המוחית Deep TMS – סטנדרט טיפולי חדש
תכשירים פסיכדליים והפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)
טיפול בדיכאון באמצעות בינה מלאכותית
