בימים אלה ישנן אפשרויות רבות ומגוונות לטיפולים פסיכולוגיים, וכל צורת טיפול טומנת בחובה יתרונות וחסרונות שונים. כאשר עלינו להחליט על טיפול קצר-טווח או ארוך-טווח, ישנם מספר היבטים מרכזיים שעלינו לשקול בהחלטה הן בדבר סוג הטיפול והן בדבר אורכו.

מהי פסיכותרפיה?

האיגוד האמריקני לפסיכיאטריה (APA) מגדיר את הפסיכותרפיה כשיטת טיפול באנשים המתמודדים עם סוגים שונים של הפרעות נפשיות. פסיכותרפיה ידועה גם כ”טיפול בדיבור”. באמצעות תקשורת בין-אישית (בעיקר באמצעות דיבור, אם כי ישנן גם צורות אחרות של טיפול הכוללות פעילות פיזית), המטופל והמטפל יכולים להגיע להבנה טובה יותר של ההפרעה ממנה סובל המטופל. עם הזמן, המטופל אמור להצליח להבין את נקודות המבט של עצמו, מנגנוני ההגנה, תסריטי הפעולה, מערכות היחסים, התקוות והפחדים של חייו בעבר ובהווה, ולשקול בעצמו כיצד הוא מעדיף להתייחס לחייו מרגע זה והלאה. מרבית שיטות הטיפול מתרחשות במרחב שבין המטפל למטופל, אם כי בשיטות מסוימות ניתן לכלול גם את קרובי משפחתו של המטופל, טיפול קבוצתי או טיפול באמצעות חיות, וישנן דוגמאות נוספות.

במחקרים שונים הוכח לא פעם כי פסיכותרפיה יכולה לשפר מאוד את מצבם של המטופלים, וכ-75% מן המטופלים מדווחים על שיפור במצבם בעקבות הטיפול.

ה-APA ממשיך וקובע שפסיכותרפיה יכולה להיות קצרת-טווח, למשך מספר מצומצם של מפגשים, או ארוכת-טווח – ולהימשך אף לאורך חיים שלמים. ניתן להציע את הפסיכותרפיה כטיפול העומד בפני עצמו או המתווסף לשיטות טיפול אחרות, כמו טיפול תרופתי או מכשירני. בדומה לכל טיפול רפואי, כדאי מאוד להתייעץ עם איש מקצוע מורשה לפני שמחליטים על אופן הטיפול הרצוי.

בנוסף, ה-APA גם מדגיש את חשיבות ההכנה: טיפולים פסיכותרפיים צריכים להתחיל מהבנת צרכי המטופל מן הטיפול והסיבה בגינה הוא הגיע לטיפול. צריך גם לקבוע את תדירות המפגשים הטיפוליים, עלות המפגשים ודמי הביטול, ואת הגבולות – שכן ה-APA מדגיש במיוחד את חשיבות ההימנעות מקשר אינטימי בין המטופל למטפל.

אפשרויות לטיפול ארוך-טווח

בעבר, הפסיכותרפיה הוצעה רק כטיפול ארוך-טווח בצורה קיצונית, והמטופלים היו מגיעים למפגשי הטיפול מספר פעמים בשבוע במשך שנים.

טיפול ארוך-טווח מאפשר למטופל ולמטפל להעמיק ולחקור טרדות וטראומות שהשלכותיהן היו עשויות לפגוע במטופל במשך חלק גדול מחייו. למרות שמטופלים רבים חשים צורך דחוף להקלה בתסמינים אותם הם חשים, להעלמת חלק מהתסמינים נדרשות שנים של טיפול, בדיוק כפי שלוקח שנים להחליף דפוסי התנהגות מסוימים. למקרים אלה מיועד הטיפול ארוך-הטווח.

בין הטיפולים הפסיכולוגיים ארוכי-הטווח ניתן למנות את הטיפולים הבאים:

פסיכואנליזה. אחת הצורות המוקדמות ביותר של פסיכותרפיה, פסיכואנליזה הומצאה על-ידי ד”ר זיגמונד פרויד שביקש לחקור את המנגנונים מאחורי התגובות הלא-הגיוניות של מטופליו. פסיכואנליזה היא אחת מצורות הטיפול התכופות יותר – היא דורשת בין שלושה לחמישה מפגשים בשבוע ויכולה להימשך שנים ארוכות או אפילו ללא סוף, בעודה מנסה להבין את נפש המטופל ולהפוך את תגובותיו ומנגנוני ההגנה שלו לטובים יותר, כך שיאפשרו למטופל, כדברי פרויד, “לאהוב ולעבוד”. אופן הטיפול המאומץ של הפסיכואנליזה עשוי להיות קשה מדי למטופלים רבים ואף לגרום לאפקט של חשיפה כאשר הם מגיעים לאירוע טראומטי שהתרחש בעברם. מסיבה זו, מטופלים הסובלים מפסיכוזה פעילה בדרך-כלל לא יופנו לפסיכואנליזה. מן הצד השני, גישה טיפולית מעמיקה זו נמצאה כיעילה בהפרעות נפשיות נרחבות יותר, ובפרט הפרעות אישיות. פסיכואנליזה יכולה לסייע גם במקרים של דיכאון או חרדה, כאשר למטופל יש את הזמן והיכולת הכלכלית לצלול למעמקי התסמינים שלו במאמץ להגיע להבנה ברורה של הגורמים שלהם.

טיפול פסיכודינמי. טיפול זה אמנם מאומץ ותכוף פחות מן הפסיכואנליזה, אך עדיין ארוך-טווח וכולל מפגשים בין המטפל למטופל אחת לשבוע או שבועיים. טיפול זה נמשך לרוב לפחות כמה חודשים, ובמהלכו המטפל והמטופל בונים קשר של אמון וסביבה המאפשרת גילוי אמיתות חדשות על המטופל שהיו קודם חבויות והשפיעו על חיי המטופל מבפנים. בדומה לפסיכואנליזה, טיפול פסיכודינמי ארוך-טווח הוכח כיעיל במיוחד בדיכאון ובהפרעות אישיות.

פסיכותרפיה שיקומית. טיפול זה מתמקד לא רק בנפש אלא בקשר בין הנפש לגוף ומספק תמיכה נפשית למטופלים שסבלו מפגיעה קשה ברווחתם הנפשית ולעתים אף מטראומה כתוצאה מתאונה, פגיעה או מחלה. טיפול זה עוסק לעתים קרובות באופן בו ראיית המטופל את עצמו, את תפקידו בחברה, הדימוי העצמי וההיבטים האחרים של חייו השתנו בעקבות האירוע הטראומטי או המצב בו הוא מצוי. טיפול פסיכולוגי שיקומי נע על הטווח שבין תמיכה קצרת-טווח מיד לאחר תאונה ובין המשך הטיפול לאורך חייו של המטופל, במיוחד במקרים של מחלות כרוניות.

אפשרויות לטיפול קצר-טווח

טיפולים קצרי-טווח ממוקדים לרוב במטרה מסוימת יותר מאשר טיפולים ארוכי-טווח, ונוטים להתמקד באתגרים ספציפיים הגורמים למטופלים אי-נוחות רבה בהווה. אחד היתרונות המרכזיים של טיפול קצר-טווח על פני טיפול ארוך-טווח הוא בכך שטיפול קצר-טווח עוזר למטופל להתמודד עם נטיות להימנעות שעשויות להיות לו: בעוד טיפול ארוך-טווח עשוי לאפשר לו לדחות את ההתמודדות עם הגורמים המפריעים לו לחיות את חייו, מסגרת הזמן המוגבלת יותר של טיפול קצר-טווח עשויה לדחוף את המטופל להכרה בקושי המרכזי שלו ולהתמודדות עמו.

טיפול פסיכולוגי קצר-טווח אורך בדרך-כלל כ-10-20 מפגשים או שלושה עד חמישה חודשים. טיפולים קצרי-טווח קיבלו הכרה במקור בשנות החמישים, בהמשך לצמיחתם של טיפולים התנהגותיים ומשפחתיים שאפשרו גישה ישירה יותר להפרעות הנפשיות מאשר טיפול פסיכודינמי. טיפולים אלה הפכו לפופולריים בשנות השמונים, כאשר החלו להתפרסם מאמרים מדעיים המעידים על יתרונותיהם.

בין הטיפולים הפסיכולוגיים קצרי-הטווח ניתן למנות את הטיפולים הבאים:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול זה נשען על הכרה בקושי וחשיפה הדרגתית של המטופל לגירוי המסב לו אי-נוחות, במטרה לבנות סבילות כלפי הגירוי. CBT נמצא כיעיל במיוחד בטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD).

טיפול פסיכודינמי קצר-טווח. בניגוד לטיפול פסיכודינמי קלאסי המבקש לגשת לחיי המטופל בגישה כוללנית וחקרנית יותר, הטיפול הפסיכודינמי קצר-הטווח מתמקד בהיבטים ספציפיים יותר של חיי המטופל, כגון מנגנוני ההגנה ומערכות היחסים שלהם. בזכות ההתמקדות הזו, הטיפול הפסיכודינמי קצר-הטווח מבקש לעזור למטופל להבין אילו מדפוסי ההתנהגות שלו אינם מתאימים יותר והיכן הוא יוכל להרוויח מלנסות ולהגיב באופן שונה למתרחש בעולמו הפנימי ובסביבתו. פוביות רגשיות, בהן המטופל מוצף בחרדה בעקבות הקשר רגשי ברור כלשהו, מגיבות היטב לטיפול פסיכודינמי קצר-טווח.

טיפולי גשטאלט. טיפול זה, שנחשב להומניסטי יותר, מקנה חשיבות לנקודת המבט הייחודית של כל אדם על חוויותיו. גשטאלט היא שיטת טיפול תומכת וחיובית מאוד, המתמקדת ביצירת המשכיות בין תגובותיו של המטופל לרגשותיו, כך שהוא יוכל לחוש שההיבטים השונים של חייו קשורים אלה באלה. הוכח כי טיפולי גשטאלט מספקים הקלה במקרים של חרדה וקשיים במערכות יחסים.